העצבות כמו קוסקי

 

לפני אי אלו שנים,בבית חולים ברחובות, בא לאוויר העולם אוהד קוסקי.

מילדותו בחיפה הוא לא רכש דבר חוץ מחיבה יתרה לצבע הירוק, השנוא עלינו מאוד.

עוד נחזור לנושא של חיפה ולדירה של הדודים.

משפחת קוסקי עברה מהר לכפר סבא, לבניין רווי הסיפורים ברחוב שקרוי על שמה של המתחרה של אברמק על תואר הילד הכי חשוב של השואה.

את ילדותו העביר אוהד בנגינה על כינור בקונסרבטוריון העירוני בכפר סבא תוך שהוא אוכל בדרך חזרה ב"גליד'לה, וב"ליקא", עליהם השלום.

מאוחר יותר נטש את הכינור,גילח את ראשו מאחורה וחבר לחבורת הסקייטבורדים של ילדי בית ספר "ארן" שניצלו את הירידות ברחוב נחשון-ירושלים לגלישה בחולצות מוזרות של "קוויק סילבר".

בכיתה ה הצטרף לנוער העובד והלומד והיה ממקימי ומייסדי קבוצת "סבבה" שפורקה כמה שנים מאוחר יותר בסיבוב ההופעות שלווה בחולצה "סבבה נפרדת".

לימים הפך למדריך צעיר. בקורס המדצ"ים חלק אוהד עם אחד מאיתנו את מברשת השיניים שלו בוקר בוקר, לאחר שאחד מאיתנו שכח להביא אותה.

בנסיעות הרבות של המשפחה לדודים בחיפה(ע"ע), לטיולי התנועה, ולפסטיבלי ערד ,טיפח אוהד את תחביבו הנוסף- הקאות.

(אחת הנסיעות שלא ישכחו היתה למשחק בקללת אליעזר שכמעט איחרנו כי אוהד אמר:

"יש מקום חניה בבניין של הדודים" וכמובן שהגענו ראינו שהחנייה מפוצצת וכך זכינו בעוד מטבע לשון קוסקי טיפוסי-נינוח אך מנותק טיפה מהמציאות)

איפשהו בחטיבת הביניים רכש אוהד גיטרה ראשונה בחנות "רנסנס" והחל לנגן.

בעיקר שירים של "גאנס אנד רוזס".

יחד עם חבריו ניגן אוהד בכמה הרכבים שרובם לא צלחו. הם היו יותר פרויקטים מוזיקליים חד פעמיים ("שקית שקופה").

עד שהגיע הלהקה הראשונה: "מסדרון התופינים".

במסדרון התופינים פרץ אוהד עם הוושבורן השחורה שלימים הפכה גיבסון וניגן והלחין-וגם כתב חומר מקורי.

הלהקה פורקה למרות שהחליפה 2 סולנים והיתה רגע מתהילה מקומית.

אוהד החל להסתגר בביתו, לשחק "באבלס" עם אחותו ואחיו,

מלגת הנגינה שקיבל לנגינה בכינור העלתה אבק, והגיטרה נכנסה לקייס ולא יצאה פרט לאירועים בקן כפר סבא ישן.

בפורימון בוגרת קיני כפר סבא  של כיתה י תיקלט גיטריסט וזמר מגרעין אנו"ש.

הוא הבחין בחבורת נגנים שניגנה קאוורים לצביקה פיק. המתופף והבסיסט דיברו איתו, ונקבעה חזרה בחוות ההכשרה בקדימה. הגיטריסט שלימים עשה חייל במחוזות רחוקים, התבאס מהשירים של נעם כי הם "שירים שמתאימים לבנות מ"בום"(קבוצת בנות מכפר סבא חדש-הקן המיותר ליד מגדל המים אז והיום שהדריך עידו קגן שגם הוא יחזור אלינו בהמשך ב"קוסקים" וב"אברמק").

הגיטריסט:

המתופף והבסיסט הציעו כחלופה להביא את קוסקי ששכב ברח אנה פרנק בטרייניג ובכפכפים הידועות של סבא, ועשה לביתו.

קוסקי סרב כי הוא טרם התאושש מפירוקה של "מסדרון התופינים" והעדיף לעבוד על "חומר משלו".

לאחר שכנועים ארוכים התרצה הקוסקי ועלה עם אורי ורועי על 641 לקדימה, לחוות ההכשרה.

 

הוא ירד לעבוד עם נעם כמה דקות, שהפכו לשעות. אורי ורועי נרדמו על ספה בחוץ.

כשעלה השחר הוקמה הלהקה שלהם.

 

קצת אחרי זה היא קיבלה את השם שלה.

השאר היסטוריה.

 

ביום חגו נברך את קוסקי. שימשיך להיות מי שהוא, ומה שהוא,

ושכל מה שהוא רוצה חוץ מבתחום של קבוצת הכדורגל המסריחה שלו- יתגשם.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על העצבות כמו קוסקי

  1. שוהם הגיב:

    מקסים ומרגש.

    ידוע כי ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים.
    האם זו הסיבה שלהקת "מקרה סעד" הושכחה מהביוגרפיה?
    האם אין לתקרית חטיפי העולם הערב מקום ברצף המאורעות?

    תודה שהפסדנו,
    קוזי.

  2. ורה דבורצקי הגיב:

    את העובדה שנועם דבורצקי הודח באלימות מתפקיד הגיטריסט הרגיש לא נשכח!
    שלא לדבר על ניר עובדיה ורועי נובל!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s