דיסוננס קוגנטיבי בתחנה הישנה

יש איזה מקום בתחנה המרכזית הישנה, קוראים לו "המוזג". קשה להגדיר אותו "פאב", אז אנחנו מכנים אותו "מקום".

בר ארוך מפורמייקה שחורה, כסאות שידעו ימים טובים יותר, מאווררי תיקרה מאובקים. מקום.

אנחנו אוהבים לשבת שם.

החברה, בדרך כלל, נעימה

השיחות, בדרך כלל, מפתיעות

והבירה, תמיד, הכי זולה בתל אביב

בהתחשב בעובדה שהמקום נטוע במרכז אגן הביוב של העיר  ובהתחשב במצבנו הכלכלי, מדובר בחוויית שתייה לא רעה בכלל.

בזמן האחרון התחילו לאכוף שם את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים.

דני ומיכה, אנשי הלילה של המקום, אספו את כל המאפרות והם מעירים בתקיפות לכל מיני שיכורים שמוטי ראש שמנסים להצית סיגריה.
אין מה לומר, ישראל היא מדינה מסודרת. יש חוק- אוכפים אותו. אפילו אצלנו, כאן בדרום.

רק מה?

אתה לא יכול שלא לתהות.

מכל עבר סוחרים בסמים, סוחרים בנשים, סוחרים במהגרי עבודה. ומה שחשוב באמת זה שהאוויר יהיה נקי מעשן סיגריות?

אם יזדמן למקום שוטר, זאת צריכה להיות הדאגה שלו? שלא יעשנו, חלילה, ב"מוזג"?

זה המכשול האחרון בפני השגת איכות החיים הנחשקת אצל תושבי השכונה? הפחד הבלתי נסבל מעישון פאסיבי?

אין מה לומר, ישראל היא מדינה מוזרה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה החברה הישראלית, חיי היומיום שלנו, כללי, סוציולוגיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על דיסוננס קוגנטיבי בתחנה הישנה

  1. אברהם בג'ייב הגיב:

    כתבות מרגשות, אולי אפשר לקבל עידכונים כאשר הוא מתעדכן.

    יחי בוכרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s