24 רופי

מדי שבוע אנחנו רואים את השם של המסעדה הזאת בעיתונים. אנחנו יודעים עליה כמעט הכל.

שהיא זולה. שהיא טעימה. שהיא מגוונת. שהיא מקום לפליטי הודו בדרום תל אביב.

היא הופיעה כבר באלף חוברות של "מאה המסעדות הכי",קוראים לה 24 רופי.

בואו נגלה לכם סוד.

סוד כמוס.

בבחינת המלך הוא עירום.

סוד שלא תקראו עליו בשום מקום אחר.

אין באמת מסעדה כזאת, 24 רופי.

ראינו בעיניים שלנו מיליון אנשים הולכים ומחפשים את המקום הזה. אפילו כיוונו לשם המון זוגות.

"כן, לכו ישר. לא, לפני האופניים, ליד האופנועים, שמאלה וזה עד הסוף למעלה". ואפילו ראינו אנשים שנכנסים לשם. לבניין שבו אמורה להיות מסעדת 24 רופי.

אבל אף פעם לא ראינו מישהו יוצא משם, לא ראינו, כי האמת צריכה להאמר:

אין באמת מסעדה כזאת, 24 רופי.

האנשים שהולכים לאכול שם, מונעים מהמנגנון המשומן של יחסי הציבור-הצנועים-יענו

כל כך בטוחים שהם הולכים למסעדה אמיתית, שהם אפילו לא חושבים לעשות מה שאמורים לעשות אנשים שיודעים שהם הולכים למות: לרשום צוואה, להצטלם עם האישה ולשלוח את התמונה לחברים, למלא ווינר אחרון,להגיד משהו לאקסית. הם לא עושים את זה כי נאחזים בקונספציה המוטעית הזאת, שהוליכה שולל כל כך הרבה אנשים, שפשוט לא היה מי שיזהיר אותם, שיגיד להם

שאין באמת מסעדה כזאת, 24 רופי.

יכול להיות שהם מתאדים. יכול להיות שהם נמסים. הכי הגיוני שהם פשוט עולים לגג ונופלים לחור שחור כזה. למשולש ברמודה של רחוב שוקן.

לפעמים מתחשק לנו להזהיר אותם. סך הכל אנחנו אנשים טובים. אבל בינינו. מה, אנחנו צריכים שיחשבו שאנחנו משוגעים? שילכו לאכול ב"24 רופי".

פעם חשבנו לעבור על כל התחנות של 129 ו19, ולשים שם פשקווילים. גם ככה 99 אחוז מהאנשים שחוזרים מהודו הם מראשון לציון ועדיין אין להם רכב כי הם רק חזרו מהמזרח ו"שבוע הבא אני מקבל אוטו מהעבודה עם דלקן אחי".

אבל ויתרנו. אתם יודעים איזה דוחות נותנים בעיר הזאת על כל דבר, נכון?

אם מישהו מהחברים שלכם אומר לכם שהוא הולך לשם, תגידו לו שיצלם ותשלחו לנו.

אנחנו נזוז לקחת משהו בבגט.