איפה נעלמתם?

מזמן לא כתבתם, הפטיר בעצב כבוש הקורא ההדוק א.ש.
מזמן לא כתבנו. לך תתחיל להסביר.
ניסיתי לכנס את המערכת. אבל כרגיל- דממת אלחוט.

אוכל האגסים ולועס המלפפונים שפעם היה חבר שלנו לאבו חסן ולשווארמה המריא הבוקר לאירופה. אז פניתי למייסד הבלוג, שעל אף הבגידה בשישי שעבר הוא עדיין דרך ארוכה עם הקו.

"על מה רצינו לכתוב"?

"וואלה. לא חושב שרצינו לכתוב על משהו."

אני יודע על מה הייתם מתים שאני אכתוב. על התואר של פ.צ ריאד.

פה הדעות בינינו חלוקות.
ההוא שונא אותם.
בסדר, הוא גדל שם.
צריף,
יאסני(קאפו וגו),
צבר,
במבינו.
כל הגעשעפט.

אני? אנחנו?
אין לנו איתם כלום.
הם חושבים שאני צוחק כשאני ממשיך לקרוא להם "אשדוד עם תארים" ומתעלם מהם.
הם מאוד רוצים שאשנא אותם אבל אין לי איתם כלום.

אז על מה נכתוב?

חולדאי הבטיח לקפוץ לירקון. נחזיק אצבעות לכל המפעלים המזהמים הקדושים והיקרים.

התימניה הרימה להנחתה אבל אז הפסידה בשמינית גמר, אז הלך המומנטום.

הלל פרטוק מפסיק להיות הכלבלב של הראיס והולך להמשיך להגן על פשעים במסווה של דמוקרטיה. אנחנו בזים לפרטוק. הוא אדם מלוקק ופאטתי. אנחנו שונאים אותו. אבל על זה לכתוב פוסט?

הרצל משיק משחק. נו. באמת. מיזם יפה של מחלקה נחמדה אבל הרצל..נו..

מסיבת הרחוב בפלורנטין הדרדרה לתהומות חדשים.

הדון קיבל פרס ישראל ואתמול מבקר המדינה קבע שיש שחיתות בחולקת כרטיסים ליד ושם ושהשיפוץ שלו היה מושחת ומיותר. ספרו לנו על זה.

המון סורים ניסו לפרוץ למג'דל שמס.
אנחנו מניחים שהם נתקלו בעליית מחירים במכולות ובמחסור שמורגש בכל הארץ בממתקים חלופיים ועשו אחורה פנה.

אז אלה הם חיינו בזמן האחרון.

יכול להיות יותר טוב?

יכול לבוא אסון?

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בסביבתנו הפיזית, החברה הישראלית, הרצל, חולדאי, חיי היומיום שלנו, מאסף, פ.צ ריאד, תימן ותימנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s