נימה וחצי מהצל

אחד מאיתנו היה השבוע בקיבוץ אהוב עליו בדרום.

זה היה חייב לפתוח את הויכוח ההיסטורי שלנו: איזה קיבוצים יותר אהובים- בצפון או בדרום?
זה ויכוח ארוך שנים ששורשיו עוד בגליציה. ונקראנו לפסוק.
כמובן שהדיון על קיבוצים לא יכול להיות מנותק מההקשר הגאוגרפי, כלומר- האם אנחנו אוהבים יותר
את אזור הדרום או את אזור הצפון.

אז נאמר על ההתחלה: אנחנו אוהבים יותר את הקיבוצים בדרום.

אנחנו חושבים שאם כבר להיות תקועים במקום שאי אפשר לקנות קולה אחרי 7 בערב, שאנשים אומרים עדיין "אייה" כמו בארץ נהדרת, שהבמה של הפאב היא ממשטחים של המפעל וכו וכו,

אז עדיף שזה יהיה בדרום.

יש שם כמה דברים שהופכים את זה ליותר נסבל:

-אין את צומת המוביל וכל הפקקים הנגועים האלה בחזור. כאילו, יש את העניין שאתה נאלץ לעבור ליד מקומות כמו בני ע"יש, פנימיית כנות ,ל"ע, גדרה, והקיבוץ של הקופסאות שימורים, אבל עדיין אין את כל הסיוט הזה של ואדי ערה ואדי מילק כביש שש המוביל גולני בלה בלה.
(מה שמוביל אותנו לדיון אחר- מה ההבדל בין מסמיע-קסטינה-ראם-בית קמה?).

-קיבוצניקים בדרום נוסעים לשדרות,נתיבות, אופקים ובאר שבע. אוקי, דעותינו על אבק ידועות, אבל לפחות זה ערים שא-חושפות אותך לדברים החשובים בחברה כמו כדורגל,טוטו,חומוס ומכות. ב- אתה לא תופס תחת וקונה שרשראות אורגניות בצומת אלונים וג-אם ללמוד להתלבש עדיף מפרחות שקונות מותגים מאשר מבנות שלא מאמינות בלסדר גבות בטבעון או נופית.

-קיבוצניקים בדרום אוהדים קבוצות כדורגל של הפועל ואדומות בשונה מהאהדה לפ.צ ריאד בצפון.

-קיבוצים בדרום מופרטים פחות. נכון שזה גם קצת כי הדואר לא מגיע אליהם. אבל עדיין.

קיבוצים בדרום הם עדיין בדרום. זה נכון. ושלא ישתמע שאנחנו בעד להתרחק מבלומפילד.

רוב המגיבים שלנו הם קיבוצניקים מהצפון. אבל על הזין. שבוע טוב.