בובי ואני

לתדהמת אחד מאיתנו, לפני מספר שבועות היו שוב פוסטרים בעיר שבישרו על יום הולדתו של בוב מארלי.

אין צורך לבדוק בוויקיפדיה. לבן אדם יש יום הולדת כל חודשיים. תלוי ביוזמות של יחצ"נים כאלה או אחרים. (ע"ע יום סנט "שקר- הזדמנות- לעשות- מבצע-על- גינס- כל- יומיים" פטריק).

אבל בסדר, יש עוד דמויות עם יומולדת כל יומיים.

העניין הוא מארלי עצמו.

שחלילה לא יצא שאנחנו לא מכבדים אמנים גדולים שהלכו לעולמם. הנה, השבוע היתה יומולדת לקורט קוביין ונתנו לינק לאיזה אחד מהאנפלאגד.

אבל בוב מארלי?

זה לא יומולדת. זה בית המקדש. זה יותר גרוע מהרבי מליובאביטש.

עזבו את זה שהבן אדם יש לו שלושה שירים. (אני יודע שאתם מנסים למצוא יותר בראש- תוותרו).

הבן אדם היה לא מגולח ולא מקולח- בסדר, תופעה תרבותית מקובלת גם בשנת שירות ובמושבים וקיבוצים בדרום.

אבל המסיבות האלה. "כבר איקס שנים, נפגש במועדון עם ריח רע ונרקוד וג'ה וג'אמן ובז'ה".

חבורת אנשים משולי החברה מתאספים עם בגדים לא רלוונטיים, חולצות מ"תומר-חנות מלאה בטראש",ריח של קטורת ושל ג'ה ובז'ה. חיוך ענק ומרגיז מרוח להם עוד מהחניה.

כאילו,הלו,אנשים? אוקי, לכל אחד היה את הלילה שלו בכיתה ט' ב"סווטו".

ואם כבר לקנות חולצות של אנשים עם ליפה שמתו אז שיהיה צ'ה גווארה, שלולא הקישור שלו בשנים האחרונות לקבוצת הכדורסל של ארקדי-גומא-ברזלים בשיניים וכיפה על הראש, סך הכל אין לנו בעיה איתו.

אבל בוב מארלי?

אוקי, נחזור לקורט קוביין.

היתה לו יומולדת וזה באמת עצוב. אז מה, אנחנו עושים ערב הוקרה ברמת החייל או ב"דוליטל"? אנחנו הולכים עם חולצות פלנל? אנחנו מקללים את בייגה שוחט שלא הטיל מס על רווחי הבורסה ואת חיים רמון שהרס את ההסתדרות? לא. אנחנו משתדלים לחיות את היום.

אבל אתם? אנשי בוב מארלי?

אני מוכן להשבע שראיתי בסלמה אנשים עם שרוואלים.

זמר אוברייטד עם שלושה שירים שמת מזמן. חפרתם.

ערבי אלביס אני מעריץ, ערבי איאן קרטיס פעם ב זה סביר. גם לערבי מפלגת העבודה אם תזמינו אותי אני אבין. לא אבוא כמובן, אבל אבין.

אבל לבכות על בוב מארלי?

קנו שמפו, תתאפסו על עצמכם. החיים ממשיכים. חלאס.