בשנים האחרונות יצא לכמה מאיתנו להכנס הרבה פעמים לרכבים של הורים. הכוונה פה היא לא לרכבים של ההורים במובן של התיכון, נסיעות לדוליטל וכו, אלא במובן של להכנס לרכב עם אנשים שהם הורים, רוצה לומר, שיש להם ילדים קטנים.
בסדר, אנחנו כולנו רחוקים מהעניין, ולא צפוי אף ילד בקרוב לחברי המערכת. ותגידו שאנחנו ציניים וזה ושמי שלא היה לא יבין.
אבל בחיאת.
חול, עשרות עטיפות של חטיפים. שקיות סנדביצ'ים עם בייגלה מרוסק.(קלאסיקת אייטיז במיטיבה), ריח של מגבונים.(בחיאת, יש דבר יותר אוברייטד ממגבונים לחים? ממתי זה התחיל? מה היה פעם?),חוברות צביעה קרועות, כתמים ממלא סוגים. טושים. פיפי. שאריות טחינה. בקבוקים וצעצועים. דיסק תקוע בפנים של "כשבטהובן היה בגן ציפי". טוב מה?
ילדים זה קילצה? פוגרום לא נשלט אחרי שכבר חשבת שהכל בסדר? הרכב שלכם זה רחוב פלנטי?
אנחנו גם היינו ילדים, ונסענו לסבא וסבתא ואכלנו כריך ואולי יצא לנו פירור אבל ככה?
אגב, הידעתם שרמלה היא עיר תאומה של קילצה?
אחד מאיתנו עדיין לא התאושש.
הורים- בחיאת. שימו לב לילדים שלכם. דביק לנו במכנסיים.
שבת שלום
קו 17 
על זה נאמר:
איש אחד פוגש את חברו ואומר לו: נעים מאוד, אני מלודג'.
אז חברו עונה לו: נעים מאוד, אני מרמלג'.
ל"ע.
מהחזקים. כמובן ששכחתם את הכסא שתקוע מאחור מקדימה ואתה מוצא את עצמך נוהג ששלושה חברים תקועים מאחורה ולידך אף אחד. או את השאלה הנצחית שאתה מקבל את הרכב – "לא תצטרך את הבגז', נכון?" כאילו שאפשר לנהוג עם תיק שלך עלייך.
וקילצה? נו באמת את זה שנובי סנץ היא עיר תאומה של טבריה לא רשמתם. מילא איפה זה נובי סנץ אבל האם הפולנים לא שלמו מספיק אז עכשיו גם הפלנו עליהם את טבריה.