road to nowhere

אחד מאיתנו קיבל טלפון מחבר תקוע.

"בבקשה סע בשבילי למחלף נחשונים לפגוש מישהו ולהביא לי משהו"

החבר,הוא באמת חבר יקר. המשימה, היא באמת חשובה.

אז אחד מאיתנו שמח להשיב בחיוב.

<br> </br>

"הכי טוב? סע דרך כביש 471. הכביש החדש לגני תקווה"… מיהר החבר להמליץ…

"תעלה בבר אילן..הכביש קצת מתעקל".. הוסיף ואמר…

וכמו שד שחוזר לבקבוק נעלם.

<br> </br>

אחד מאיתנו,שהרפתקאות אורבניות הן שמו השני (או השלישי), יצא לדרכו שמח וטוב לב.

ההתחלה היתה בסדר,

העליה לאלוף שדה-לא לעלות (לאן כבר תגיע? "יד טבנקין" רמת אפעל? כפר אז"ר? בקו"ם?),

גם בר אילן עבר בשלום. נוף מוכר יחסית.

ופתאום שילוט לכביש 471. ירחם השם. מה זה? מה זה הדבר הזה?.

<br> </br>

קודם כל-מה קרה לקריית אונו? מה זה השכונות האלה?

אחד מאיתנו דווקא זכר, יחסית, חסד נעורים למקום.

בנות יפות לפרקים, נתנאל לזר, בן צבי, סצנת האינדי של פעם, "החצר" בכפר אז"ר, עומרי אפק (לפני שבגד).

מה נהיה מהיישוב הקטן והשליו הזה עם הרחובות הקטנים,הקן,הבריכה והפניה לקריית קריניצי?

אוקי, זרמנו. ממשיכים.

פניה לגני תקווה. הכביש מתעקל.

מה זה גני תקווה?

מי היה שר הפנים שקיבל את ההחלטה להקים את היישוב הזה?

מה תורם לעולם היישוב גני תקווה?

ואז הוא הבין.

כל הכביש הזה הוא מלא במוטציות של פתח תקווה.

הכל נראה כאילו פתח תקווה מנסה להשתלט על ישראל בכל מיני דרכים וכולן פזורות על הכביש הזה.

וזה ממשיך- גת רימון.

מה זה גת רימון?

זה הסולן של שפיות זמנית?

אך הנורא מכל היה עוד לפנינו,

הוא הרהר קצת על ויקטור פרנקל, אבל אסור להשוות.

שום דבר לא הכין אותו לשלט האימים שבא מולו.

היישוב שגם הוא בהמשך של הכביש הזה.שנייה של חוסר תשומת לב והוא נכנס אליו- אלעד.

<br> </br>

אלעד.

השם אמר הכל.

ריח רע, שחיתות מוניציפאלית בצבע דהוי, אסונות מוזרים של ילדים, תאונות ושריפות, שטיבלים מלוכלכים, מכולות וריח דגים, מבצעי נדל"ן מוזרים לאנשים שלא ברור מאיפה הם הגיעו לשם.

(מאיפה אנשים עוברים למודיעין?  שהם?  אלעד? שווה בדיקה.)

<br> </br>


אלעד זה פיתוח של פתח תקווה.

זה כמו סירופ פתח תקווה, רק בלי אפשרות למיכאל זנדברג.

זה כמו תחנה מרכזית פתח תקווה, רק בגודל של עיר.

ועוד לא דיברנו על צידי הדרך,

הכל מלא עבודות עפר, הכל מלא שדות מוזרים אפורים שלא צומח בהם כלום.

צומת נחלים! בא גד! ניינטיז! שלט פנצ'ריית נחלים!

כמה נורא. כמה מפחיד.

עדיף להשאיר את הרכב בלי אוויר ולא לעצור שם.

כפר מע"ש.

מה זה.? זה מושב? יישוב? גרורה של פתח תקווה?

<br> </br>


הסיוט הזה נראה כנצח. כמובן שעל מקום לעשות צרכים אין מה לדבר.

בהגיעו למחלף נחשונים, החבר שולח מסרון:

"יש שם מרכז שירות של כביש שש תיכנס ותחכה".

שער חשמלי, שלט "זהירות דוקרנים", "נא לצלצל באינטרקום".

מצלצל.

"לאן אתה?"

"למרכז שירות".

גדרות חשמליות, המון כלי רכב שחונים שם, מה הם עושים שם? לאן הם נוסעים? מה ייעודו של אדם שחונה במחלף נחשונים?

פעם הוא חשב שנחשונים זה מקום בדרך לפארק נחשונים.

מקום לעשות בו יום הפוך בקייצת.

פעם הוא חשב שמחלף קסם זה הנורא מכל.

כמה תמים הוא היה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, אלעד, החברה הישראלית, חוסר נחיצות, חיי היומיום שלנו, מודיעין, מסעות, סוציולוגיה, פתח תקווה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על road to nowhere

  1. הראשון לציון הגיב:

    פוסט מעולה.
    החלק המזרחי של כביש גהה הוא מיותר לחלוטין. כן, גם כפ"ס.
    אפשר בקלות להפוך את כביש 4 לכביש גדר המערכת, ולהציב את גדר הגבול מזרחית לכביש.
    ויפה שעה אחת קודם!

  2. תגובה ל"הראשון לציון" הגיב:

    טינופת! אנטי ציוני!
    מה גורם לך לחשוב שאנחנו צריכים לחיות במדינה ברוחב של מפת הקווים של דן?!
    גדר המערכת צריכה לעבור רחוק רחוק.
    "אי שם בבקעה"…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s