דרומה מכאן

החום גרם לנו להרהר קצת באזור בארץ שיש לו, משום מה, יחסי ציבור טובים, פחות או יותר.

וזה הביא אותנו לכתוב שירה.

מודרנית,

אבל שירה.

אם נוזמן, נשמח להדרים בעצמנו כדי להקריא את היצירה.

עברת לבאר שבע בגלל הלימודים,

אמרת "נתרחק, עם ריח ציונות ובדואים",

הגעת ונתקעת בדירה של עמידר,

אבל זה לא נורא,

מצאת איזה בר


אמרת "החיים קשים", נסעת למזרח,

עישנת איזה מאה קילו,

עכשיו אתה תותח,

חזרת ואמרת "אני לא רוצה אישה וילדים",

אז הלכת לחלוב אלפקות בחווה של בודדים.


אבל בסוף היום,בסוף היום

כל כך חם ומיותר שם בדרום


לך היו שנתיים בדירה של הדודים בצהלה,

למדת חינוך לגיל הרך-חשבת על התחלה,

עד שהחבר עזב עם מישהי,

שגם היא קיבוצניקית עם ציצי,

ועכשיו את עובדת,

"רק בינתיים",

בצרכניה.


אבל בסוף היום,בסוף היום,

לא לח, אותנטי והכל

אבל בראסמי,ורק בראסמי-למה לסבול?

תעזבו אותכם מהדרום

וגם גן יבנה זה דרום

וגם גדרה זה דרום

ואין דרום אחר-אין אחר

שבת שלום,

וברוכה תהיה ליגת העל (נכתב אמנם בפתח העונה הקודמת, אבל הדברים הללו יהיו יפים תמיד)

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, הדרום, החברה הישראלית, חוסר נחיצות, חלאס, סוציולוגיה, ציונות, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s