דרומה מכאן

החום גרם לנו להרהר קצת באזור בארץ שיש לו, משום מה, יחסי ציבור טובים, פחות או יותר.

וזה הביא אותנו לכתוב שירה.

מודרנית,

אבל שירה.

אם נוזמן, נשמח להדרים בעצמנו כדי להקריא את היצירה.

עברת לבאר שבע בגלל הלימודים,

אמרת "נתרחק, עם ריח ציונות ובדואים",

הגעת ונתקעת בדירה של עמידר,

אבל זה לא נורא,

מצאת איזה בר

אמרת "החיים קשים", נסעת למזרח,

עישנת איזה מאה קילו,

עכשיו אתה תותח,

חזרת ואמרת "אני לא רוצה אישה וילדים",

אז הלכת לחלוב אלפקות בחווה של בודדים.

אבל בסוף היום,בסוף היום

כל כך חם ומיותר שם בדרום

לך היו שנתיים בדירה של הדודים בצהלה,

למדת חינוך לגיל הרך-חשבת על התחלה,

עד שהחבר עזב עם מישהי,

שגם היא קיבוצניקית עם ציצי,

ועכשיו את עובדת,

"רק בינתיים",

בצרכניה.

אבל בסוף היום,בסוף היום,

לא לח, אותנטי והכל

אבל בראסמי,ורק בראסמי-למה לסבול?

תעזבו אותכם מהדרום

וגם גן יבנה זה דרום

וגם גדרה זה דרום

ואין דרום אחר-אין אחר

שבת שלום,

וברוכה תהיה ליגת העל (נכתב אמנם בפתח העונה הקודמת, אבל הדברים הללו יהיו יפים תמיד)