איתו לנצח

אחד מאיתנו אמר: צפה למהומה חולונית. השני לא צפה את קיתונות השופכין שיעלו מכריו הילידים..

אבל כמו בכל קו גם אצלנו יש מקום לטרוניות – נא להכין כרטיסים לביקורת..


אחד מהם עלה לנו על העצבים.

אחד מהם עצבן ברמות אחרות.

אחד מהם הגזים.

אבל מי אנחנו בכלל?! שתי חולוניות זוטרות, בעלות שלל כפכפים וטייצים, וללא תוכניות חיסכון מכספי הרנטות.

החיים בתנועה הם לא פשוטים. הם דורשים ממך המון. כולם סוחבים את זה על גבם.

אבל יש כאלה שיותר. כזה הוא א.מ.

א.מ נולד בכפר סבא אי שם בשנותה- 70 המאוחרות. עוד עת יצא מרחם אימו הסתכלו עליו האחיות המקסימות והמגשימות במבט נפעם והכריזו- "הוא התנועה!"

לא עברו הרבה שנים וא.מ. הגיע לגן החובה. שם שרטט לראשונה פירמידה שלימים תהפוך להיות שלבים בהקמת  דרור. כאמור, הוא התנועה.

כשהיה א.מ בן 10 הקים את קן כפר סבא (פעם הוא היה חדש, כי לא היה חדש) שמשך אליו את טובי המוחות ופאר ההגשמה שידעה תנועתינו. כאמור, הוא התנועה.

כשהגיע לשכבה המתבגרת, נשא א.מ על כתפיו את תהליך להוביל שנית. תהליך שהיווה פריצת דרך משמעותית בחברה הישראלית ככלל ובכפר סבא, העיר השיתופית, בפרט (בימים האלו, חולונים רק למדו לכתוב). כאמור, הוא התנועה.

על ימיו כמש"צ כבר בכיתה ט' וכקומונר בכיתה יא' קצרה היריעה מלתאר. כאמור, הוא התנועה.

השנים עברו וא.מ המשיך לשאת על כתפיו את התנועה בצמתים הכי משמעותיות שלה- הקמת מפעל חוות ההכשרה, הגדרת יעדים מחודשים לפרק המשימה, הקמת תנועת הבוגרים, הקמת מעגל המחדשים , הרשת וכו וכו.

וכל זאת – בצניעות, ענווה ומסירות אין קץ, כי כאמור, יש אדם, יחיד ומיוחד שהוא- הוא, התנועה.

אז מי אנחנו בכלל שנגיד משהו?!

אנחנו גדלנו בחולון. ונכון, סביר להניח שגם הילדים שלנו יגדלו שם.

חולון היא העיר הזו שתמיד מזהים עם בת ים. ותמיד יש משהו להגיד עליה.

לא עיר שיתופית עם מחסני בגדים וחדרי אוכל- עיר עם נאפיס (לא, זה לא בראשון- למרות שלא הייתה לנו בעיה אם זה היה), שברולט וחצי חינם.

עיר שקרובה לת"א וביום שישי הולכים לשוק- כי זה מה שעושים.

עיר שיש בה "ליקוקית" ופיצה נאפולי ותוסס. והכי כיף לפגוש שם את כל הכיתה.

עיר של פרחות אבל כאלו של פעם, שיושבות בכיכר ויצמן, מעשנות טיים ונראות מעולה. (אצלנו אין בוטוקס, יש גנים טובים.)

עיר שיש בה הכל (חוץ מאתיופים).

עיר שכולם גרים בה אחד ליד השני, אין גטאות (שלום לשכונת עלייה) ומותר לקחת קמח מהשכנים.

עיר של גברים נשואים עם מכנס שבע שמיניות (לא הכל מושלם) בפארק פרס.

עיר שיש בה גם מנגלים, לא רק, אבל גם. כי לא איכפת "מה יגידו השכנים".

אצלנו – המוכר בגלידה לא היה קאפו ואין לו מספר על היד. הבנות הן לא הכי יפות. הבנים לא יוצאים מהארון בכיתה ב'. ההורים לא פסיכולוגים. לא קוראים מרקס בדרשה בבר-מצווה. אין רכבים מהבית בחווה. לא יושבים בדיקסי בסופי שבוע. ולא כולם מחכים לרבין.

אז מי אנחנו?! שתי חוב"תיות עם כפכפים וטייצ .

מה עוד נותר לנו, אם לא לחיות בצילו?!

ולקינוח- קצת אקטואליה:

כולם מוזמנים לחגיגות הגמר בפארק פרס.

הבנות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה חברים, חולון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על איתו לנצח

  1. אי שם הגיב:

    מילים כדורבנות! תחי רונית שוחט

  2. ברצוני לחזק את ידיהן של שתי החולוניות, שאף שלא יודעות גיאוגרפיה(נאפיס שלנו), הצליחו לתפוס באופן מדוייק את מהותו של א.מ ואת מהותה של העיר(עיר…) כפ"ס.
    לא עוד נשתוק כשאנשים מוזרים מכפישים את ערינו!
    לא עוד נשתוק כשמנצלי שואה משחירים את שמנו!
    כפי שנאמר, אדם שהוא כפר סבאי בהוויתו, וגרוע מכך, שינקינאי בהווה(שזה הדבר הכי גרוע שאפשר להיות חוץ משינקינאי לשעבר), לא יכול להרשות לעצמו להכפיש אף אחד. במיוחד אם הוא איש מוזר. ובמיוחד אם הוא איש מוזר וניאו דפני.
    הלכתי לשמוע מאמי בפאבים.

  3. פינגבאק: עוד פעם | קו 17

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s