אומר כן,כן.מבין, מבין.

בצר לו,אחד מאיתנו נפל באחרונה לכמה עניינים הקשורים בחינוך.

בין היתר יצא לו להתרועע בחברת תלמידי תיכון.

מה לעשות, קורה שגם אנחנו נופלים.

השבוע לא היה לו מפגש עם הזאטוטים כי הם היו עסוקים בהכנות לקראת "ההפקות של הי"ב".

 

 למי שלא הבין, מדובר במגמת תאטרון.

הספקנו כבר לשכוח כמה העניין הזה מרגיז.

יש תקופה כזאת בשנה בתיכון, שכולם מתעסקים ב"הפקות" של תלמידי י"ב.

בדרך כלל מדובר באותם שני מחזות של חנוך לוין,

או "קרנפים",

או "געגועי לימים שהתקלחתי, שזה לפני שנהייתי סופר עם אותו סיפור וקופה של חזיר כבר 12 ספרים".

 

בנות מוזרות שלא עושות גבות רצות באמוק במסדרונות ומחפשות את אמנון השרת בשביל מקל שירותים נקי למיצג שלהם,

בנים חרמנים שמחפשים את המפתח לחדר חושך של מגמת הצילום כדי "לעבור עם שירי על הדיאלוגים באוירה רגועה",

תלמיד ממוצא רוסי עסוק עם מחשב התאורה ששבק חיים  "כי דני המורה לתאטרון לא עונה, הוא מופיע בקאמרי היום"

(בעצם הוא עובד ב"קפה קפה", אבל את זה הם עוד לא יודעים),

עוד כמה מסתובבים ומחפשים טלפונים של פיצה.

(אלא אם מדובר בהפקות עם אמהות מרגיזות שמביאות אוכל לא רלוונטי ומיץ).

כולם באים לדיאלוגים ולמונולוגים.

ט'תניקים, י'ודניקים, י"בניקים שכבר עזבו.

מסתכלים, עוזרים, בוכים, מתרגשים.

כמה התעסקות במקצוע שאחרי התיכון סביר שתגמור מקסימום בצוות הווי במלון אילתי?

ובעיקר,

הלו, חלאס, האייטיז נגמרו ואתם לא ב"fame".

הכי מרגיז זה שכשאתה באמת צריך עזרה,

בבגרות בפיזיקה או במתמטיקה 5 יחידות,

אף אחד לא מתעניין בך.

אף אחד לא יודע שיש בגרות ואף אחד לא מפסיק לשחק כדורסל שלא יהיה לך רעש.

אבל תאטרון?

תאטרון זה חשוב!

כל העולם במה.

על מה? על מה???