מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע?

  

 

אחרי גיל 18,  ההצדקה היחידה לחופש הגדול היא איפוס טבלת הכדורגל.

אחרת, מה זה כבר משנה?

חורף,קיץ, סתיו- הכל אותו חרא.

טוב, לא ההצדקה היחידה,

איפוס טבלת הכדורגל וגם היכולת להתחזק בשחקן או שניים לקבוצתך האהובה.

להתחזק?

להתחדש היא המילה. אנחנו אוהבים אותם חדשים. זה נותן תקווה.

 מתחילה עוד עונה של ליגת הכדורגל, המכונה משום מה ליגת העל.

  

אנחנו שונאים אנשים ש"אחי אין כדורגל בארץ אני רוצה את מסי- איזה שחקן".

אנחנו שונאים אוהדי נבחרת.

אנחנו שונאים אנשים ששונאים כדורגל.

אנחנו שונאים מכביסטים.

אנחנו שונאים ספסרים, אבל אם נגיע פעם לנתניה מחזור אחרון קובע ניתן להם גם כלייה.

אנחנו שונאים את המחירים, אבל אם אתה כבר בפתח תקווה ל"ע אז לא תקנה קולה?

אנחנו בטוחים שאף אחד לא יודע לזהות 80 אחוז משחקני ליגת העל הנוכחיים.

ואף אחד לא יודע בן כמה שלו מנשה, ורביד גזל.

את העובדה שכפיר אדרי משחק בבני יהודה אנחנו מקבלים כל פעם בהפתעה.

כמו את העובדה ששאול סמדג'ה עלה אתמול בהרכב של רעננה.

אנחנו מעריצים את פרומיל האנשים (ע'ע ח.ב) שעדיין באים עם רדיו "טרנזיסטור" למגרש.

אנחנו מתים על מכוניות מסחריות של נהגים שיש להם מדבקות של הקבוצה שלנו.

אנחנו שונאים אנשים שעוסקים נורא בערוצים,חמש פלוס, חמש גולד, חמש פלטינום, ועוד כל מיני דיונים של הניינטיז.

אנחנו שונאים one אבל כמו כולם, נכנסים לשם פעם ביום,כל פעם באמתלה אחרת.

אנחנו מתים על הביטוי "על מה "? בהקשר של תוספת זמן.

אנחנו מעריצים את המערכת של "שירים ושערים".

אנחנו מקווים לסיים את העונה כמה שיותר מהר, ורצוי שנהיה מקום אחד מעל היריבה העירונית שלנו.

נסיים עם בילי בראג, בשיר הכי מרגש שנכתב על כדורגל, ובמחווה של מערכת קו 17 לכל הדברים אליהם לא התגעגנו.