אינספור שבילים ויציאה

חברים שלנו, ואת זה אפשר לומר בוודאות, מרבים להתנייד בתחבורה ציבורית. לא הספקנו להרגע מהרפתקאותיו המפוקפקות של החיפאי וכבר נחת על שולחננו יומן מסע נוסף.

ל.י, מהאנשים החביבים עלינו, עשה את כל הדרך מרחובות לירושלים באוטובוס ונשאר חי כדי לספר על זה.

יום רביעי אחד, אמצע יולי, צומת בילו, לכיוון ירושלים (בכאילו, האמת לכיוון גדרה)
השעה: 7:23.
מעונן חלקית. שתן עומד תקוע באף.
למרות שאמרנו מעונן, תמיד חם בצומת הארור הזה. ולא משנה באיזה צד אתה עומד, השמש מטגנת לך את המצח.

אז אתה עומד בצומת, עם עוד כמה מסכנים וזונה שסיימה את הלילה ומחכה לטרמפ.
האנשים בצומת בילו מתחלקים לשני סוגים:

חיילים מניאקים ערסים בדרך לתל נוף.

ומסכנים צולעים כאלה, או מסכנים אחרים שמחכים להסעה של העבודה שלהם. הם תמיד שמנים, או מזיעים, או מסריחים או כולם ביחד.

ובכל מקרה, זה מחמיץ לך את הבוקר.

מישהי צועקת בפלאפון. תמיד פרחה.

מגיע קו 434 (הזה לי-ם), דינמיקת לעלות מהר למה אין מקום, והופ אני ליד החלון, אמצע קדמי, מקום טוב לכל הדעות.

למי שלא מכיר את קו 434: קו דבילי להחריד שאמור להסיע אנשים מרחובות לי-ם בדרך הנוחה ביותר ועושה את זה בדרך הקשה ביותר.

יש עולם שלם שמסתתר שם קצת דרומית מזרחית לרחובות, שאף אחד לא מכיר אותו חוץ מאוטובוסים של אגד וחארות ממזכרת בתיה.

שאם כבר מזכירים אותם, אף פעם לא הגיעו לצומת בילו לעזור לנו עם הסטיקרים, אלק "הם בצומת מזכרת בתיה".. כולה פניה שמאלה. בלי רמזור. אבל מה – טובים בכוסיות וקרטיסטים חנונים מחייכים כאלה.

גם ההוא שעובד במחסום של הרכבת ליד חולדה מכיר את הציר.

אתם, בכל מקרה, בטח אף פעם לא שמעתם על בקוע ומשמר דוד..

ואז אתה מגיע לצומת הגדולה והמפוארת: צומת חולדה. הצומת שמתיימרת להוביל אותך ללא פחות מבית שמש.. אם רק תיפול בפח ותמשיך ישר..
משמאלך, הגאווה האזורית – לטרון! והופס כביש 1.

כשאתה מגיע לי-ם אתה כמה דברים קופצים לך לראש:
1. כל מי שמסתובב ברחוב דוס (מינימום כיפה)
2. אין ערבים. זה שקר.
3. למה אנשים מדברים אנגלית פה?
4. איך זה שקר לי?

בנוסף כל חוקי הגרוויטציה משתנים. כל ילדה שניה, היא תימניה בת 12 וחצי, עם משקפיים, גשר, חצאית והיא תמיד סוחבת על הגב תיק בגודל של אבא שלה וכאילו סבבה לה עם זה.
עוד משהו שקורה בירושלים, אין מטר אחד אפילו ב-30 מ' שהולכים בדרך לאוטובוס המקומי הבא שאתה לא נתקל בלתת שקל לצדקה או להניח תפילין הבוקר.
אז בעודי מפלס את דרכי בין רוסי על כינור עם כמה שקלים לידו לאחד אחר עם אורגנית ופלייבק ולשלישי שרק שר, אני רואה עוד תימניה כזאת.. שוב בת 12 וחצי, עקומה, עם התיק. איזה קטע יש לה תיק כמו שלי.. איפה התיק שלי..
מתי פעם אחרונה השארתם תיק בתא מטען של אוטובוס?
ההמשך כבר טרגי.. אבל עם סוף טוב.

ביום שבת הקרוב יעלה ל.י. על מטוס שייקח אותו הרחק מכאן ולתקופה ארוכה.

לכן נקדיש לו את שני היוטיובים הבאים.

האחד שיזכיר לו תמיד את נקודה א' והשני שיכין אותו לנקודה ב'.

שיהיה בהצלחה.

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה טור אורח, כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s