במקרה היה לאחד מאיתנו חשק עז לקולה והוא ירד השבת לרשת הסופר מרקטים הידועה.
תדהמה אחזה אותו שוב בראותו את סוג האנשים האלה, שלהם מוקדש פוסט נרגן זה.
השנה 2009, חודש יוני, ואנשים הולכים לים.
כזה, עם כל הגשעפט.
בירות, ואבטיח, וראינו גם אחד עם גלשן, ופוסטמה שקונה גלידה לכולם, כזאת של קילו.
ניחא, כשמדובר בתימנים מהזן של 94-5. אל אלה כבר פיתחנו סוג של חיבה כשהם לא מרעישים באזורינו.
אבל באמת, אנשים.
ללכת לים?
כאילו, ים זה אייטיז. נניח 92 גג. אבל די. זהו. מה אתם עושים שם?
הולכים ל"יטבתה בעיר" לאכול טוסט ? מחכים שמישהו יצלם אותכם במצלמה ותפתחו את זה תמורת 20 ש"ח? עושים ציור של עצמכם? קונים עגילים? "אס זוכה קינג בוכה"? הולכים עם שרוואל?
אז כן, נסענו כולנו פעם ב29 לחוף השרון, או 53 לחוף קרית חיים, ואכלנו ארטיקים במחיר מופקע וניקינו זפת מהרגליים אבל היינו בני 10 והעולם לא היה כזה רותח ולא היה אינטרנט ומזגן מפוצל.
להרגע, אנשים, ומהר.
אז הנה כמה קטעים, מהתקופה שהים היה עדיין קול
אחד מאיתנו ממריא הלילה לגרמניה, והשני יצטרף אליו והם יפגשו בורשה לשבוע כיף שהשלישי לא הוזמן אליו.
לכן פתחנו לו בלוג.
נתראה עוד שבועיים כזה
קו 17 