גם כשמתחתנים פה וגו'

ביום חגה של בירת ישראל,

נעלה על ראש שמחתנו את שאלת נחיצותה של העיר הזו בכלל ושל תושביה בפרט.

אנחנו לא אוהבים את ירושלים.

פקקים איומים בכניסה,

פקקים איומים ביציאה

ובידוק בטחוני מהגיהנום בכניסה לתחנה המרכזית למרות שכבר יותר מעשור לא היה שם פיגוע רציני.

אנחנו גם לא אוהבים את זה שאחד מאיתנו עמד היום חצי שעה בפקק באבן גבירול כי החליטו לעשות פרוייקט הומניטרי ולהביא תלמידי בי"ס ירושלמים לצעוד בתל אביב עם בלונים.

אף פעם לא הבנו את ההבדל בין רחביה לנחלאות לקרית יובל

וגם לא את ההבדל  בין רנה קאסין לגבעה הצרפתית לבית ספר ליד האוניברסיטה.

מילים שאנחנו שונאים במיוחד:

רחמו

מואיז הקטן

מאאתיים

אשתנור

ובדיחות על מציצות.

חוץ מזה שאם חברנו היקר ז.ב. נטש את העיר אז כנראה שבאמת אפשר להתפשר עליה קצת לטובת שלום איזורי.

ונקנח בכמה זמירות שאהובות עלינו למרות הכל

מוקדש ל-ב'

והיהלום שבכתר