רוזה לוקסמבורג נרצחה לפני 90 שנה בדיוק היום בגלל אמונתה.
"נהרי נחלי דמים ניגרו בארבע שנות רצח העמים האימפריאליסטי, עכשיו יש לשמור יראת כבוד בגביעי גביש כל נטף ונטף מן העסיס היקר הזה.
מרץ מהפכני ללא רתיעה ורגש אנושי מתוך רוחב לב- זוהי נשמת אפו האמיתית של הסוציאליזם. אמנם יש להפוך עולם שלם על פיהו; ואולם כל דמעה שניגרת, בעוד שאפשר היה למנעה כמוה ככתב אשמה; ואדם הנחפז למעשה חשוב, אשר מתוך היסח הדעת אכזרי ירמוס תולעת על דרכו, מעשה-פשע הוא עושה" .
יהי זכרה ברוך, ומי שלא מכיר אז אל תתביישו- אנחנו פה בשבילכם.
בכל אופן-
נסיים בשיר הגדול ביותר שנכתב על דגלים אדומים ועל גבורה, שאמנם נכתב על גיבורה אחרת אבל הוא בעצם הסיבה האמיתית לפוסט הזה
חנה'לה שבה בשעת בין ערביים
מיום העמל חזרה שלווה
יאקוב פוירשטיין שלח בריון או שניים
והם ירו ירו בה בלי סיבה
עשר דקות עוד חייתה בין ערביים
בבית החולים לבה נדם
הרחוב שבו נשאוה על כפיים
הרחוב ההוא נשטף כולו בדם
אוי כי פגע בך כדור בין ערביים
כדור של קוצ'ינסקי הנבל
אך אדום, אדום הדגל מול שמיים
הדגל שתמיד נישא אל על!
גם אם נפלת ברחוב בין ערביים
רוחך אחותנו לא תמות
וזכרך יהיה כזמר על שפתים
כי את לחמת למען החירות!
חנה'לה מתה נפלה בין ערביים
הטוב והרע – הכל חדל
אך אדום אדום הדגל מול שמים
הדגל שתמיד נישא אל על!
ואם כבר רוזה, נקנח עם רגע אחד של נחת, כפי שאומר גיא זוהר
קו 17 