זה לא בדיוק געגוע

אריק בן 70.

בהרבה מובנים, אריק הוא כל מה שאנחנו.

או כל מה שרצינו להיות,

תלוי באיזה יום תופסים אותנו.

ספורטאים טובים

ובית הערבה.

וקצת להיות בבית.
ושביר.

והילדה מהגימנסיה, שלכל אחד היתה כזאת.

וארצי מולדתי שהולכת פייפן, בעקביות ובשיטתיות.

אחד מאיתנו ניגן פעם את השיר על תוכי יוסי  ועד היום הוא רוצה תמיד להיות משורר שליבו אש וזעם בין לבבות אדישים וחוטאים.

אריק הוא אדום והפועל.

אחד מאיתנו לא ישכח איך הוא הגיע ביום שעלו הדחפורים על אוסישקין וכמה שכולם התרגשו .

כל פעם שאנחנו עוברים בכתר המזרח אנחנו מצפים שהוא יהיה שם, למרות שהוא אף פעם לא שם.

אז מזל טוב, איש יקר וטוב.

תודה על כל מה שבראת.

שבת שלום.

והגדול מכולם