מלמטה הסולם עולה

 

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,

ואז הם לקחו את היהודים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,

ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,

ואז הם לקחו את הקתולים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,

ואז הם לקחו אותי,

אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

(מרטין נימולר)

 

ב24 לנובמבר התקיים אירוע של חבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב.

האירוע התקיים בשטח ציבורי, בגינת דובנוב.

למרות כך היו שלטים  בכניסה לגינה וליד דוכני האוכל המפוארים- "שטח פרטי"

מאבטחים בכניסות בדקו את העוברים ושבים.

מספר פעילים חברתיים שהתקבצו במקום ותיכננו לזעוק ולמחות נגד ראש העירייה שנכח באירוע קיבלו איומים משוטרים ומיסמ"ניקים שהוזעקו על ידי עוזר ראש העירייה.

"אם תצעקו צעקה אחת תהיו עצורים לילה באבו כביר"

אחד הפעילים שהעז לשאול על מה ולמה, נלקחה ממנו תעודת הזהות לצורך בירור פרטים. כל הפעילים צולמו במצלמת הטלפון של אחד היס"מניקים.

 

בואו נעשה סדר: פעילים מגיעים למחות נגד איש ציבור בשטח ציבורי, העוזר שלו מזעיק את כוחות הביטחון, שמאיימים על האזרחים, כולל על נערים בני 16, שלא יעיזו להרים קול ולצעוק.

בכל אותו הזמן יושב ראש העירייה רון חולדאי ועוזרו, אוכל לשובע ומסתובב בין התורמים העשירים.

במדינת ישראל של 2008 אסור למחות נגד ראש עירייה. אסור לצעוק, אסור להרים את הקול.

מה מותר? מותר לקיים אירוע בשטח ציבורי, לסגור גינה ולהציב בה מאבטחים, להשמיע מוזיקה ולהזמין קייטרינג.

 

היום השתיקו אותי באיומים, מחר ישתיקו את הזעקה שלך.

 

אל תאמר שלא ידעת. קום ועשה מעשה.

 

מוקדש לילדי המהפכה הנאמנים

ולאחד והיחיד- ג.ס.