סדר השכבות הפנימי

יש רשת מרכולים אחת, פופולארית מאוד באזור המרכז.

רשת שהחלה כקיוסק תל אביבי.

חברה יוצאי צבא, שהחליטו להקים סופר שיהיה פתוח כל הלילה.

עוד ועוד סניפים נפתחו וכיום הם פזורים בכל גוש דן ועלו לאחרונה לכותרות עקב סכסוכים עם דתיים שהזכירו לאחד מאיתנו את סוף האייטיז תחילת הנייטניז, הפגנות וחיתולים, פחים בוערים, הביטוי "דוסים"  וכפייה דתית ( איזה ביטוי מרנין עם ניחוח של 85!)

אבל לא על זה באנו לדבר. הלא אירועים אלו היו בעמודי החדשות ואצלנו בקו 17 עוסקים בעניינים שליד החדשות.

עם התרחבות הרשת נוצר צורך בעוד עובדים ועובדות. בהתחלה רוב העובדים היו מה שפעם כונה "צברים". מוזיקאים כושלים ונעבכים כאלה שחיפשו עבודה מזדמנת. רובם יוצאי קיבוצים. רובם גרו מן הסתם בדירות של הסבא שלהם ז"ל.

ההתרחבות וההפיכה לרשת דרשה הערכות שונה לגמרי במצבת כוח האדם.

על זה באנו לדבר איתכם.

ההתרחבות דרשה קופאיות, והרבה. וגם עובדות ניקיון. בכל הסניפים התחילו לצוץ קופאיות מהעדה האתיופית. כל שיכור שקנה בקבוקון של וודקה באלנבי היה בטוח שלמחרת הקופאית בבן יהודה מזהה את ההנגאובר שלו. הן הציפו את הרשת בחינניות ובאסרטיביות.

ואז היה צריך עובדי ניקיון. ועובדות כלליות. והייתה מצוקה. מה יעשו עכשיו?

עד כה הסידור ברור- אחראי משמרות ומנהלים= "צברים". קופאיות=אתיופיות.

אבל מי יהיה עובד ניקיון?

הפתרון הגיע בעזרת קו 18, המתחרה שלנו, שמוביל ליפו. הרבה מאוד עובדות כלליות ממוצא ערבי התקבלו לעבודה.

ואז הכול היה טוב יותר, והסדר הושב למרכולים.

רק מה, הישראלים, אלה שגדלו במשמר הנגב או טבעון או וחיפשו כסף קל- נסעו להודו או לרייכמן והחלו עוזבים את תפקידי המרכול השונים- אחראי משמרת, מנהל סניף וכו.

באין שיטת כוכבים או לבבות כמו במקדונלס, חיפשו אנשי הסידורים החברתיים והתיוגים מה לעשות ומצאו פתרון.

האתיופיות קודמו לתפקידי מפתח ניהוליים, ולמען הסדר החברתי מתחתם מונו כקופאיות הנשים הערביות.

עכשיו כל אחד יודע את מקומו היחסי.

צפו להמשך בפרקים הבאים. הרי גם האתיופיות יעזבו מתישהו ללימודים.