אנחנו נשארים בארץ

עונת הכדורגל מסתיימת השנה בקדרות לא מפתיעה.
חלק מצוות הבלוג נשאר לפני דקות מספר בליגת העל, לא לפני שקיבל סכין בגב מהבלם שבגד בו.
חבר אחר במערכת קו 17 ייאלץ לבלות עוד עונה בנסיעות לרחוב קרן היסוד ברעננה אבל לפחות לא ישוב לנצרת עילית ( שהשבוע התבשרנו שיש שם פאב , ועל כך בפעם אחרת).

האמת- אנחנו די נהנים להיות כאלה. בגלל זה אנחנו קו 17. משינה, נגיד, היו פעם קו 5- ים, דיזינגוף, תיירות, סנטר. אנחנו תנו לנו דרום אלנבי, עלייה ושפירא-קרית שלום.

אז חשבנו איך להמתיק את הכאב ושוטטנו קצת ביוטיוב
שם מצאנו את הפנינה הזאת.

כמה מתאים לחיינו- כמעט, עוד מעט.
כשהיינו בבית ספר יסודי אחד מאיתנו הלך להופעה של שלישיית המופלאים הללו.
כולם בקהל היו מבוגרים. חוץ ממנו.
את השיר הזה הוא זוכר טוב. כל האייטיז שזורים בו. האייטיז של ההפרטה והצמיחה של הקפיטליזם הדורסני שהפכנו מאז עבדים אליו.

הופה היי היה מותג שהקדים את זמנו. ונכון, הם שחטו את לילוש ועשו אותה על האש בסוף התוכנית, אבל מה לעשות, זה היה עשור של פאנק.

חיי הבידור שלנו באייטיז היו מורכבים מהופעות בקולנועים הסתדרותיים, והקרנות של סרטים בגלגל במקלט בבית ספר.
היה מגיע מקרין אחד ותולה מודעה. בדרך כלל זה היה "עזית הכלה הצנחנית".

נזכרנו בשיר הזה גם לקראת האירויזיון.

בעת כתיבת שורות אלה טרם ברור אם סבב הטלפונים לכל מחלקות המים באירופה יעשה את שלו כמו במקרים קודמים.
מה שבטוח זה שהכל מהוקצע ורציני מדי.
חסר לנו קצת "כמו צועני". ובעיקר חסר לנו "אנחנו נשארים בארץ". עם "שיהיה לכם עולה עולה".
חשבנו להתנחם בקריוס ובקטוס, עוד הופעה שהיתה עניין של פעם בשנה עבורנו, אבל הידיעה הקשה מהשבוע היכתה בנו ללא רחמים.

אין יותר הסתדרות, אין יותר סרטים ב3 שקל במקלט, בועז מעודה באירויזיון, יום ראשון מתחיל כוכב נולד. איזה זין.
אבל אם כבר אירוזיון-בואו נהנה קצת
שיהיה שבוע טוב.