הציטוט בכותרת שייך לחבר שלנו, י.א. שהיום הוא כבר י.ג.
נזכרנו בציטוט הזה השבוע כשפתחנו עיתון וקראנו על מופע הפאשיזם של סגן ראש עיריית אור יהודה.
אמנם הוא נענש כבר, כשנגזר עליו לגור בעיר שאין שום סיבה להגיע אליה אלה אם כן טעית בשם של אולם האירועים שאתה בדרך אליו, או שאתה צריך לאסוף מכשירי קשר, ועדיין מדהים שהאיש המתועב הזה מקבל משכורת במדינת ישראל.
אבל לאחר שנרגענו וראינו שקולגות שלנו מטפלים בעניין,
תקף אותנו דיכאון עמוק.
כמה ימים מאוחר יותר, לדאבוננו, הוזמנו לאירוע חברתי.
הכל היה טוב רק שמדובר היה בל"ג בעומר.
פעם, ואנחנו מדברים פה על האייטיז, שלא תהיינה טעויות, גם אנחנו אהבנו את ל"ג בעומר.
איסוף עצים, הורים של ילדים דחויים בכיתה שזוכים לתהילה בגלל רכב מסחרי, חצאי פיתות טובים, הכישרון שלנו תמיד להתנדב להביא את הדברים הטובים (לעולם אחד מהשניים-שתייה או כלים חד פעמיים, ותמיד להצביע ראשון ולצאת תותח ולהשאיר את האחרים לחתוך ולאפות ולהסתבך),גניבת שוקו ומרדפים עם בעלי מכולות,גיטרה ומצב רוח כשיודעים רק 5 שירים, וידע בהמון שירים שכבר אין צחוקים, כמה שנים אחרי. בירות, פילוג בכיתה, לישון עד מאוחר-הכל.
אבל עברו איזה שני עשורים והפכנו נרגנים. ואת מסביב למדורה אנחנו מעדיפים ביוטיוב.
אבל הגענו.
כאות הזדהות עם הבלוג והקו הדלקנו מדורה במסלול קו 17, על גבול קרית שלום-שפירא.
הכל היה סבבה עד שלפתע, לקראת חצות, ראינו אש גדולה מיתמרת מבית הקברות המוסלמי על דרך קיבוץ גלויות.
מכבי האש כיבו את השריפה, אבל הנבלות שהציתו אותה כבר ברחו.
אין לנו ספק שאם היה מדובר בבית קברות יהודי הנערים הנבלות האלה לא היו משחקים באש.
אבל אחרי הכל אם סגן ראש עיריית אור יהודה שורף ספרים, למה שילדים חארות משכונת שפירא לא ישרפו קברים?
קו 17 