אני רוצה לחיות עם ההרגשה שהוא יבוא

אחד מאיתנו נאלץ לנסוע, בצר לו, לאירוע משפחתי בצפון.

בדרך נתקלה עינו בשלט המבשר על חגיגות יום העצמאות בחדרה. בתפריט שתי הופעות: האחת, נינט טייב (לא מעניין) והשנייה מוטי גלעדי ואסנת וישינסקי (לא ייאמן!).

אבל לפני שניגש לשני ענקי התרבות האלה.

מהי בעצם חדרה?

2 ארובות.

אתיופים משחקים כדורגל באולגה.

תחנה מרכזית שמצליחה להיות יותר עצובה מזאת של עפולה.

מי באמת גר בחדרה? לאן מובילים הקווים הפנימיים בה?

אנחנו יודעים על דירות מורות חיילות ופרקי משימה שטיפה מתארכים, ועל רמי דואנים וארז מסיקות, ודקירות בהלל יפה.

אבל מה תכלית הקיום של חדרה?

מהו האופק של המקום?

לאן רוצים לברוח אשכנזים מחדרה?

לכרכור? לזכרון?

עד סוף הפקק נדע את התשובה.

בינתיים, טעימה ממפעלם התרבותי המפואר של וישינסקי וגלעדי:

האם גם בבימת השמחה החדרתית יזכו המקומיים לחיקוי של נחמה הנדל?

ושל אריס סאן?

וחשוב מכל, אם נחליט לנסוע לחדרה כדי לחגוג 60 עם המדינה, נזכה לשמוע בלייב את השיר הזה?

פוסט זה פורסם בקטגוריה חדרה, כללי, סוציולוגיה, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אני רוצה לחיות עם ההרגשה שהוא יבוא

  1. פינגבאק: אולי עוד קיץ | קו 17

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s