נכון לעכשיו

במקרה היה לאחד מאיתנו בוקר פנוי אז הוא האזין לרפי רשף בגלי צה"ל.

רפי רשף, למי שלא שומע, נוהג לתת שעה בבוקר. בין 8 ל9. לפני רזי.

שעה די נחשקת מבחינת רייטינג.

כשהיינו בבית הספר היסודי בערך, הערצנו את רפי רשף. הוא היה פחות או יותר כל מה שרצינו מעיתונאי. ממושקף, אינטיליגנט, רהוט. הוא שידר את "נכון לעכשיו" והיה חד, חותך ושאל כל מה שצריך היה לשאול. הוא עזב את הרדיו וחזר לגלי צה"ל לפני כמה שנים.

מאז מדי פעם כשיש לנו זמן בבוקר אנחנו נותנים לו צ'אנס.

מדהים כמה נוראית התכנית של רפי רשף. ברדיו, וכשחושבים על זה גם בטלוויזיה.

התכנית שלו בנויה ככה: אייטם ראשון- אישי. נניח ציון גבאי, שוטר מג"ב שעצר בגופו איזה מחבל.

"איפה אנחנו תופסים אותך בבוקר אחרי, ציון"? "מתי אתה מבין שאתה נמצא בזירת קרב"? "כמה ילדים יש לך ציון"? "מה אתה אומר לעצמך אחרי שאתה תופס את המחבל". "תודה שהיית איתנו ציון, רפואה שלמה ".

אחר כך דיון פוליטי. לצורך כך יש לרפי רשף את "פרשנינו". כמו גוי של שבת, הוא חוכר 3 פרשנים שידברו על השלכות האירועים על הזירה הפוליטית. תפקידו היחיד הוא לקטוע אחד מהם כשהוא משתלט על הדיון תוך הערת הערה חייכנית." עקיבא,עקיבא, תן גם לאחרים לדבר". הוא חלילה לא מביע דעה.

המוטו של רפי רשף נשמר בקפדנות והוא : אל תקיים שום דיון מהותי. אל תאמר משהו מעניין. אל תרגיז. . הכל חייב להשאר על מי מנוחות . בורגנות ירושלמית-ממושקפת-שמאלנית –אבל רק כאילו.

מפה לשם עובר הזמן. שיר, אולי איזה סבתא ערבייה בת 120. ניב רסקין מגיע, מראיינים את אריק ברמן שמשתף פעולה עכשיו עם איזו זמרת חדשה. אייטם זניח על ספורט. רצוי עם ראיון עם איציק קורנפיין.

הכי רפי רשף אוהב את איציק קורנפיין, עוד אשכנזי שמסרב להביע דעה נגד הציבור שממנו הוא מתפרנס.

ואז מגיע הסיוט האמיתי.

בזה אחר זה עולות דמויות ה"קאלט בשקל תשעים" : ראשית מנחם הורביץ, אחר כך שרון וקסלר החזאית שתמיד באוטו עם הילדים ותמיד יש לה עוד אחד בבטן, ואז, עולה עמרם מצנע, שלא משנה על מה הדיון , תמיד הוא יזמין ל"שבת בירוחם". וברקע ציחקוקים והגיגים ובדיחות קרש, עד שמגיע המושיע, האות הישן של נכון לעכשיו, שאומר לנו שצריך לסיים ונותן קרדיטים.

האות שרפי רשף שם כדי לתעתע בנו, להזכיר לנו את רפי רשף של פעם שהיה יותר מעניין ויותר נוקב, או שבעצם אנחנו היינו קטנים ולא הבנו?